החלטה בתיק ת"א 21127-05-11

עניינה של החלטה זו בשאלה, האם התובענה שבכותרת התיישנה, אם לאו.

1. רקע עובדתי

התובעים, כולם מושבים שיתופיים העוסקים בחקלאות, עותרים בתובענה שבכותרת לקבלת סעד הצהרתי, לפיו הם זכאים (כל אחד בנפרד) למניות בעוף טוב (שאן) בע"מ, היא הנתבעת 1, (להלן: " עוף טוב") וזאת מכוח הסכמים לרכישת מניות מהשנים 1981 ו-1982.  התובענה הוגשה כנגד עוף טוב וכנגד הנתבעת 2, משקי עמק הירדן, אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: " האגודה"), אשר לטענת התובעים הייתה, אף היא, בעלת מניות בעוף טוב במועדים הרלבנטיים לתובענה. 

על פי הנטען בתובענה, התובעים, כולם חברים באגודה, חתמו במועדים שונים בין השנים 1981-1982 על הסכמים עם עוף טוב, האגודה וההסתדרות הציונית העולמית (להלן: " ההסתדרות הציונית"), שעל פיהם השקיע כל אחד מהמושבים התובעים סכום כסף מסוים בעוף טוב, שאותו הלוותה לו ההסתדרות הציונית, וזאת בתמורה לקבלת מניות בעוף טוב. על פי הנטען, בתמורה להשקעה הכספית בעוף טוב, קיבל כל אחד מהמושבים התובעים גם את הזכות ליהנות משירותי המפעל של עוף טוב לעיבוד פטימים באותם תנאים שהעניקה עוף טוב ליתר בעלי מניותיה.

לטענת התובעים, בשנת 1999 הסתבר להם, כי חרף השקעתם בעוף טוב, נמנעה האחרונה מלהקצות להם את המניות המגיעות להם על פי ההסכמים. על פי הנטען, התובעים פנו לעוף טוב ולאגודה בבקשה להסדיר את הקצאת המניות המגיעה להם, אולם נתקלו בחומה בצורה. ביום 20.2.01 נתקבלה תשובתה הסופית של האגודה, לפיה לא נמצא בספריה רישום לקבלת הכספים מהתובעים או מההסתדרות הציונית. לאור תשובת האגודה, פעלו התובעים לאיתור מסמכים אשר יעידו על ביצוע העברות בנקאיות מחשבון ההסתדרות הציונית בעבורם. בכלל זה, פנו להסתדרות הציונית בבקשות שתנסה לאתר עבורם מסמכים כאמור, הפנייה האחרונה שבהן מחודש מרץ 2002, אולם לשווא.

בכתב התביעה המקורי, אשר הוגש לבית המשפט ביום 12.5.11, טענו התובעים כי בהימנעותן של עוף טוב והאגודה להקצות להם מניות, הן הפרו את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, התעשרו על חשבון התובעים והפרו את החובה לקיים חוזה בתום לב. התובעים טענו עוד, כי ככל שתעלה טענת התיישנות, הרי שאין לקבלה, שכן יש לראות במניות שרכשו זכות קניינית, שאינה כפופה לתקופת ההתיישנות הרגילה.  

עוף טוב והאגודה הגישו כתבי הגנה, שבהם טענו, כטענה מקדמית, כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות. האגודה אף הגישה בקשה נפרדת לסילוק התובענה על הסף. לטענתן, עילת התובענה התיישנה עוד בשנת 1989, שכן היא נסמכת על הסכמים משנת 1981 ו-1982. על פי הנטען, גם בהנחה שמרוץ ההתיישנות החל במועד שבו התחוור לתובעים כי תביעתם להקצאת מניות נדחתה, היינו בשנת 1999 (ולכל המאוחר בשנת 2001), הרי שהתובענה התיישנה זה מכבר.

התובעים, מצדם, הגישו בקשה לתיקון כתב תביעה ועמה כתב תביעה מתוקן, שבמסגרתו הם מבקשים לפרט את השתלשלות העניינים בחודשים שקדמו להגשת התובענה. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, בחודשים שקדמו להגשת התובענה, התנהל דו שיח ער בין אלי זיו, מרכז המשק בתובע 1, לבין הגב' דיאנה בוגוסלבסקי, מנכ"לית האגודה, על מנת לסיים את המחלוקת עם התובעים ברוח טובה ולהגיע לעמק השווה בכל הנוגע להקצאת המניות המגיעות לתובעים. על פי הנטען בכתב התביעה, כוונת הצדדים הייתה לפנות להליך גישור, תוך שהתובעים ביקשו כי האגודה תתחייב שבמידה והליך הגישור לא יצלח, לא תעלה טענה של שיהוי או התיישנות על ידי האגודה או עוף טוב. על פי הנטען, מאחר שלא התקבלה התחייבות כאמור, הוחלט, בעצה אחת עם מנכ"לית האגודה, כי התובעים יגישו כתב תביעה שמחד גיסא יניע את גלגלי תהליך הגישור ומאידך גיסא יעצור את מרוץ ההתיישנות. לטענת התובעים, על רקע זה הם הגישו תביעה "מרוככת", שבה עתרו לסעד הצהרתי בלבד. לטענת התובעים, לאחר הגשת התובענה, גיבשה האגודה נוסח הסכם גישור, במסגרתו הועמד תנאי שאין בלתו, לפיו האגודה תשתתף בהליך גישור רק באם התובעים יפנו לבית המשפט בבקשה לדחות את התובענה. לטענת התובעים, הם סירבו לתנאי זה ולאחר מכן הגישו האגודה ועוף טוב את כתבי טענותיהן וכן בקשה לסילוק על הסף. התובעים טוענים, כי מכתבי הטענות שהוגשו עולה, כי פני האגודה ועוף טוב למלחמה ומשכך התובעים מבקשים לתקן את כתב התביעה ולהוסיף לו סעד אופרטיבי, המורה לעוף טוב ולאגודה להקצות מניות לתובעים, ואשר כולל את השתלשלות העניינים שקדמה להגשת התובענה, כמפורט לעיל (ראו סעיפים 37-52 לכתב התביעה המתוקן). כמו כן, הוסיפו התובעים לכתב התביעה עילות תביעה נוספות, הן הפרת חובת נאמנות ותרמית (עילת הפרת חובת נאמנות מפורטת בסעיפים 63-72 לכתב התביעה המתוקן ועילת התרמית מפורטת בסעיפים 84-86 לכתב התביעה המתוקן). כאמור, התובעים תיקנו גם את פרק הסעדים והם עותרים לקבלת צו עשה, המורה לעוף טוב ולאגודה להקצות לתובעים מניות בעוף טוב.

לאחר שהתובעים הגישו את תגובתם לבקשת הסילוק, התקיים ביום 24.11.11 דיון מקדמי בתובענה, שבמהלכו נחקרו מר שלמה קדם מטעם האגודה ומר אליהו זיו, מרכז המשק בתובע 1. בסופו של הדיון החלטתי, כי תחילה תידון סוגיית ההתיישנות וזאת בהנחה שהותרה הגשתו של כתב התביעה המתוקן. הורתי לצדדים להגיש סיכומים בנושא, תוך שקבעתי כי אם יתברר כי התובענה התיישנה גם בהנחה שהותרה הגשתו של כתב התביעה המתוקן, אזי תדחה התובענה.

2. טענות הצדדים לעניין ההתיישנות

עוף טוב טוענת, כי המועד שבו התגבשה עילת התביעה הוא המועד שבו העבירו התובעים, לטענתם, את הכספים עבור רכישת המניות, דהיינו בשנים 1981 ו-1982 ומשכך התובענה התיישנה.

עוף טוב טוענת עוד, כי גם בהנחה שרק בשנת 1999 התחוור לתובעים, כי חרף השקעתם בעוף טוב, נמנעה האחרונה מלהקצות להם את המניות המגיעות להם על פי ההסכמים, וגם בהנחה כי דרישתם להקצאת מניות נדחתה באופן סופי רק בשנת 2001, אזי התובענה התיישנה.

עוף טוב מוסיפה וטוענת, כי גם בהנחה שהתובענה נסמכת על כתב התביעה המתוקן, שבו נטענו טענות להפרת חובת נאמנות ולתרמית, הרי שהתובענה התיישנה. זאת, משום שבכל הנוגע להפרת חובת נאמנות התיישנות מתחילה ביום הפרת חובת הנאמנות ובכל הנוגע לתרמית, ההתיישנות מתחילה ביום שבו נודע לתובע על התרמית. בענייננו, מועד זה הינו בשנת 1999 או לכל המאוחר בשנת 2001.

עוד טוענת עוף טוב, כי גם אם תתקבל טענת התובעים לפיה מניה הינה בבחינת "זכות קניינית", הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר בענייננו בעילה שאינה במקרקעין ולפיכך תקופת ההתיישנות הינה בת שבע שנים.

לבסוף, טוענת עוף טוב, כי העובדות שהתווספו לכתב התביעה המתוקן, בכל הנוגע למו"מ שקדם להגשת התובענה, מתייחסות ממילא לעניינים שבין התובעים לאגודה ולפיכך הן אינן מעלות או מורידות באשר לטענת ההתיישנות של עוף טוב.   

האגודה טוענת, כי מאחר שבבסיס התובענה עומדים הסכמים משנת 1981, אשר לטענת התובעים הופרו, הרי שהתובענה התיישנה זה מכבר, שכן תקופת ההתיישנות מתחילה במועד שבו נחתמו ההסכמים.

האגודה טוענת עוד, כי אף אם יש לראות את המועד שבו גילו התובעים כי המניות לא הוקצו כמועד שבו החל מרוץ ההתיישנות, הרי שהתובענה התיישנה, שכן התובעים ידעו בשנת 2000, לכל המאוחר, שהמניות לא הוקצו להם. זאת ועוד. התובעים ידעו כבר בשנת 2001 כי לעמדת האגודה, התובעים לא העבירו את הכספים בגין המניות, כמוסכם.

האגודה מוסיפה וטוענת, כי עילות התביעה הנוספת אשר פורטו בכתב התביעה המתוקן, הן עילת התרמית והפרת חובת נאמנות, התיישנו אף הן, שכן כבר בשנת 1999 ידעו התובעים כי המניות לא הוקצו ולכל המאוחר ידעו בשנת 2001 כי לעמדת האגודה, התובעים לא העבירו את הכספים בגין המניות, כמוסכם.

עוד טוענת האגודה, כי אין בעובדות שהתווספו לכתב התביעה המתוקן, בכל הנוגע למו"מ שקדם להגשת התובענה, כדי לסייע לתובעים, שכן אף לשיטתם האגודה לא הסכימה לוותר על טענת ההתיישנות במסגרת ההידברות עמם. מכל מקום, העובדה שהאגודה ניאותה לבדוק את טענותיהם של התובעים, מבלי שיהא בכך להסכים עם טענותיהם ומבלי שיהא בכך משום ויתור על טענותיה, אינה פוגעת בזכותה לטעון להתיישנות התביעה, בוודאי ובוודאי בנסיבות שבהן אין חולק כי האגודה סירבה מפורשות לוותר על טענת ההתיישנות.